1גמרא חללה לא משוי לה ואין כהן שני הבא עליה לוקה משום חללה חזר ובא עליה או הוא או כהן אחר עשאה חללה שהרי אסורה לו משום זונה שאינו נוהג אלא בכהונה ל"ה. וא"ת היאך יחול איסור חללות על איסור זנות הא אמרי' לעיל דזינתה ונתחללה וכו' אין חייב אלא אחת וי"ל דנוכל למצוא שיחול על אדם שהביא שתי שערות אחר שנעשית חללה דאז הם באים עליו שתיהן בבת א' וכדאמר בפ"ד אחין דף ל"ג דדייק התם תלמודא למצוא זרות ושבת בבת אחת ומוקי לה כגון דאייתי שתי שערות בשבת דהוו ליה זרות ושבת בהדי הדדי:2כ"ג באלמנה פ"ה וה"ה לכהן הדיוט בגרושה וחללה דהא מיגמר גמירי מהדדי מה כאן זרעו חללין וכו' לוקה שתים א' משום לא יקח ובביאה שלאחר קידושין הוא דקאמר לוקה שתים:3בשלא גמר ביאתו דלאו חילול זרע איכא אבל היא נתחללה בהעראה כדתנן ביבמות א' המערה וא' הגומר קנה ולא חילק בין ביאה לביאה וכן הבא על א' מכל העריות וכו' ל"ה:4ור' יהודה גר נמי פוסל בביאתו ומייתי ליה במה הצד מהאי דינא פ"ה ומה חלל שבא מטיפה כשירה פוסל בת ישר' בביאתו גר שבא מטיפה פסולה אינו דין שיהא פוסל בביאתו מה לחלל שכן יצירתו בעבירה מצרי ראשון יוכיח כדמסיק תלמודא ואזלי'. מיהו ק' מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד עבירה דחלל יצירתו בעבירה ומצרי ראשון נמי ביאתו בעבירה ואע"ג דלגבי פסול בתו לא שייך למיפרך הכי היינו משום דמיירי במצרי ראשון שבעל מצרית ראשונה דאין ביאתו בעבירה ובלא עבירה היא נפסלת אבל השתא לענין פסול ביאה לאו במצרי שנשא מצרית עבדינן יוכיח דהא פסולה היא לבא בקהל ולא שייך בה פיסול ביאה אלא עבד יוכיח ממצרי שנשא ישר' וא"כ יש צד עבירה מה צד וי"ל דפרכי מה לחלל שכן יצירתו בעבירה לא חשיבא פירכא לענין פיסול ביאה ודוק' לענין פסול בתו חשיב פירכא דמי שנוצר בעבירה יש לו פסול בתו שנוצרת בעבירה ממנו אבל אין לו לגרום פסול ביאה. וא"ת א"כ למה לי מה הצד תיפוק לי דגר פוסל בביאתו מק"ו דחלל לחודיה דליכא למיפרך מה לחלל וכו' כדמפר' י"ל דמ"מ איכא למיפרך מה לחלל שהוא מאיסור כהונה ולכך צריך למילף מחלל וממצרי ראשון לו' מצרי ראשון יוכיח ואי פרכת מה למצרי שכן ביאתו בעבירה נימ' חלל יוכיח וא"ת א"כ דבעי למילף פסול בתו במה הצד ועביד ק"ו מחלל ליפרוך הך פירכא דאיסור כהונה ואמאי קאמר פירכא דיצירתו בעבירה י"ל משום דהך פירכא לא שייכא רק אצל פיסול ביאה דהא דאמר אין חללה אלא מאיסור כהונה נפקא לן מדכתיב חללה בקרא בין אלמנה וגרושה וזונה דכל הני הוו פיסולי ביאה אבל לענין פיסולי בתו אינו מעלה ואינו מוריד מיהו ק' דשפיר קאמר ר' יהודה מ"ט דרבנן דפליגי עליה בין לענין פסול ביאה בין לענין פסול בתו ופי' רש"י בסמוך על ראב"י דלית ליה לר' אליעזר האי דינא דלעיל צד השוה שאינן ברוב קהל לא פריך דהיינו דומיא דיש בהן צד חמור ואין חומר שלהם שוה ואיכא למ"ד בעלמא צד חמור לא פריך וק' להבין דהא אמרי' בעלמא דלא פרכי' צד חמור היינו לענין לסתור הדין הלמד מצד השוה אבל לענין ללמוד מצד השוה כי הכא לא שייך להזכיר צד חמור ולמה לא נלמוד ממנו כיון דהוי צד גמור וע"ק דהא ר' יהודה הוא דאית ליה בפ"ק דמכות דלא צריך צד חמור אבל רבנן לא אית להו האי סברא. לכ"ג לפרש דמשום הכי לא ילפי' רבנן לגר במה הצד ממצרי וחלל לפי שאין זה צד השוה גמור דגר הוי שפיר ברוב קהל אע"ג דבא מטפה פסולה כיון דאין בו צד עבירה וכשר לבא בקהל דמשום דבא מטפה פסולה לא חשיב אינו ברוב קהל כמו חלל ומצרי ראשון שזה יצירתו בעבירה וזה פסול לבא בקהל והרב מורי ורבי הרב פרץ שיחיה או' דטעות סופרים הוה בפי' רש"י וחסר בהם ור"ל כדמפ' וזה הוא שחסר דלית להו דינא דלעיל דצד השוה שאינו ברוב הקהל כדמפ' ור' יהודה הכי לא פריך דהיינו דומה דיש בהם צד חמור ואין חומר שלהם שוה וכו'. ועי"ל דטעמא דרבנן משום דפרכי' מה להצד השוה שכן פוסלין בביאתן וכ"ת אמאי לא ילפי' דגר נמי פוסל בביאתו במה הצד מחלל וממצרי ראשון י"ל משום דסביר' להו לרבנן כיון דאין חללה אלא מאיסור כהונה:5תניא רשב"י אומר וכו' פ"ה הרי ד' מחלוקות בדבר לר' יהודה בת גר זכר פס לה אפי' נשא ישראלית. ולר' אליעזר ב"י איכא צד ישראל כשרה ומי' גר שנשא גיורת בתו פסולה ולר' יוסי אפי' גר שנשא גיורת בתו פסולה ומי' הורתם ולידתם בקדושה שני הוי. ור"ש אפי' גיורת עצמה כשרה לכהונה ובלב' שלא תהיה ראויה לביאה בגיותה כלל דלא תהוי כלל זונה כפ"ה:6והלא פנחס היה עמהם פי' מן היוצאים למלחמת מדין שנאמר בהם המק' הזה. ותי' לרב דשרי לעיל בפ"ק כהן ביפת תואר אפי' בביאה ראשונה לימא דלשם יפת תואר היתה מותרת לפנחס וי"ל דבמלחמות מדין לא הותרו ביפת תואר כדמשמע בירוש' דלא הותרה יפת תואר עד אחר י"ד שכיבשו וחלקו:7וכולן מקרא אחד דרשו לאו מהכא נפקי למילתייהו כולהו דהא ר' יהודה נפקא ליה לעיל מהצד השוה אלא כולהו מפי פסוק זה לפי סברתם כל א' לפי שטתו:8עד דאיכא כל זרע מישראל פי' כל עיקר זרע דהיינו זרע האב:9מקצת זרע אפי' זרע כחוש כגון מן האם:10גמרא האי קרא רישא בכ"ג. פ"ה דכתיב אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כ"א בתולות הא ליתא כי אם בכ"ג וסיפא בכהן הדיוט דקאמר והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו וקס"ד דה"ק שהיא אלמנה ממיוחס הראוי להשיא לכהונה ואלמנה שתהא מותרת לכהן לא משכחת לה אלא בכהן הדיוט והיכי מפסיק קרא ממילא ל"ה. וק' דאכתי לא אייתי דרשא דקרא דמשיאין לכהונה עד לקמן. לכ"נ לפרש הכי רישיה בכ"ג דכתיב כ"א בתולה דכהן הדיוט מותר הוא באלמנה וסיפיה בכהן הדיוט מזרע בית ישראל ודרשי' מזרע עד דאיכא כל זרע או מקצת זרע או שנזרעו בתוליה בישראל הא לאו הכי אסורה אף לכהן הדיט:11והלא אין ישיבה בעזרה וכו'. והא דכתיב ועלי יושב על הכסא על מזוזות היכל ה' לאו בעזרת ישראל קאמר אלא בסמוך להיכל כגון עזרת נשים:12ושמאל שוכב במקומו בפי' נביאים או' רש"י דאקר' דבתריה קאי דכתיב בהיכל ה' אשר שם ארון האלהים ויקרא ה' אל שמואל ואגב חורפיה לא עיין בה:13מיום שחרב ב"ה נהגו הכהנים וכו' דמתוך דאין מבחינין כ"כ בכשרים וגם אין בודקין אותם ביוחסי כהונה ולויה ולכן היו יראים שלא יתערבו בהם פסולים מעט מעט ועושין הרחקו יותר וסלסול הוא מעלה ושבח כמו סולו לרוכב בערבות וכן סלסלה ותרוממך:14מתני' בני זה ממזר אינו נאמן פ"ה שנולד מחייבי כריתות אבל א"ל שהוא ממזר על ידי שבא אדם אחר על אשת והולידו דא"כ אינו בנו ומשמע שהוא בנו מדקאמר בני זה:15גמרא בנכסים שנפלו כשהוא גוסס פ"ה לאחר שהעיד דאז אין ראוי ליתן לו ולא שייך ביה מגו דאי בעי למיתנה ניהלה ולהכי אהנו מה שהוא מעיד שהוא בכור דאפי' ר"מ מודה דאם אמר נכסים שיבואו לו כשהוא גוסס נתונים לך לא אמר כלום הואיל ובשעה שבאין לידו לאו בר מתנה הוא ולהכי נקט כשהוא גוסס ולא נקט לאחר מיתה דהנהו אפי' בחזקת בכורה לא מהני ליה דיבוריה ואין הבכור נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק כפ"ה. מכאן היה אומר רבינו יואל מנרבונא דאין הגוסס יכול ליתן גט אפי' אם היה דעתו מיושבת עליו ומדבר יפה דחשיב כמת גמור מדקאמר הכא שאינו בר נתינה וגבי גט כתוב ונתן בידה וגם ר"ח פי' כן דמתנתו אינה מתנה משום דרוב גוססין למיתה וחשיב כמת וא"ת הא אמרי' בפ"ק דערכין דגוסס נודר ומקדיש ומעריך י"ל דלגבי הקדש שאני דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והא דאמר בריש שמחות הגוסס הרי הוא כחי לכל דבר וכו' היינו דוקא לענין שזוקק ליבום ופוטר מן הייבום ולהיות נוחל ומנחיל כדקא מסיים התם בסיפא דאין צריך שו' הקנאה בזה אבל לענין נתינת גט ולענין מתנה הוי כמת גמור. מי' ק' דאין מתנתו מתנה אפילו כי יהיב מידי א"כ היכי יכול להקדיש והלא לא מהניא אמירתו לגבוה טפי ממסירתו להדיוט. לכ"ג לר"ת דהאי דודאי דיכול ליתן גט וליתן מתנה והכא מיירי בשגוסס כל כך שאינו יכול לדבר ולהקנות וא"ת א"כ לישני ליה בשנשתתק בעלמא בלא גסיסה י"ל דמ"מ יכול הוא להקנות אחר שנתרפא וא"כ יכיר למה לי אבל גוסס שאינו יכול לדבר וגם לא יתרפא לעולם דרוב גוססין למיתה הילכך אותם נכסים כשבאו לידו' אין בידו להקנותם ולהכי אצטרך יכיר וכן פסק ר"ת כי יש לסמוך על דבריו ובלבד שיהיה מיושב היטיב וגם בריש בפ' מי שאחזו לדברי ר"ת דאמר רב יהודא אמר שמואל שחט בו שנים או רוב שנים ורמז חזר ואמר כתבו גט לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו אע"פ שאין לך גוסס גדול מזה וא"כ יש לסמוך עליו:
